היום הילדים ראו עוני בפעם הראשונה.
הם היו מזועזעים למראה איש עם רגל רפויה משתלשלת ובסופה כף רגל הפונה לכיוון ההפוך.
האיש נראה די מחוייך יחסית למצבו ודידה עם הקביים הלוך ושוב בכניסה למקדש הדאליי לאמה.
"אמא מה קרה לאיש הזה?!!"
"כן, אמא מה קרה לו?!!"
"יש לו יד במקום רגל! תפרו לו יד במקום רגל!"
הילדים זעקו.
הסברתי להם על שירותי הרפואה הירודים וקפצתי על ההזדמנות להזכיר כמה מזל יש להם להיולד איפה שנולדו, להזכיר להם לשמור על הגוף, לא להשתולל, לא להיפצע ולא לשבור שום דבר.
**זרחליטוס**
חוץ מזריקת האותנטיות הקטנה ראינו שם נזירים טיבטיים ופגשנו את משפחת זרחי - אמנון נועה והילדים. למרות שאנחנו ארבעה ימים לא בארץ הילדים שמחו מאוד לראות חברים מוכרים, ועוד מגניגר. התחברו מהר מאוד והניחו לנו ואחד לשני.
אחרי הפסקת חשמל ממושכת שהחלה ליל אמש ולא נגמרה נכון לרגע היציאה מהחדר חיפשנו בנרות מקום להטעין בו את הטלפון.
ראינו חדר נרות עם המון נרות שאמורים לדלוק לנצח, הוא היה סגור אז מצאנו שקע פנוי ודי נסתר באיזו רחבה אליו חיברנו את הטלפון.
המשכנו לטייל במקדש, היו שם פסלי בודהה מוזהבים שלכל אחד מהם שם בלתי ניתן להגייה וסיפור מעניין.
ראינו את הפסל של הבודהה ה-4, מתוך אלפי הבודהה הקיימים שהושחת בטיבט והובא למקלוד לשם שחזור ושימור.
נתקלנו שם בקופים לא פראיירים שהגיעו די קרוב, מה שגרם לי לחשוש, מודה.
אורן וחבורת החוששים הסתתרו במדרגות, שביט חתר למגע וניסה לפתח איתם שיח.
היו שם גלגלי תפילה, כאלה שמסובבים ומצלצלים בפעמון. על כל סיבוב מבקשים משאלה והפעמון מעלה את המשאלה לשמיים. הילדים שמחו לסובב ולסובב.
פתאום החלו למלא את הרחבות סביבנו נזירים נזירים שדיברו אחד עם השני בקול רם ומחאו כפיים תוך כדי, משהו בסגנון של העברתי את הנקודה שלי, רות, עבור.
טקס התפלספות והתפלמסות טיבטי. לאחר צפייה של כמה דקות היינו מוכנים להתקדם, רק שהטלפון שלי היה תקוע ברחבת ההתפלספות. חיכינו דקה ועוד דקה. ואז שביט הלך לנסות ולחלץ את הטלפון בן הערובה. אחד הנזירים ניסה להבין אותו ולעזור לו אבל חתם את זה ב "לא". שביט חזר מאוכזב והנזיר ראה את זה, מה שגרם לנזיר להשתדל יותר להבין את הילד - מה שהצליח - הוא הסתכל לכיוון אליו שביט הצביע, קלט את הטלפון בעומק הרחבה, ניתן אותו מהטעינה והחזיר אותו לשביט המאושר.
המשכנו לטיול רגלי סובב המקדש, מסתבר שיש דבר כזה, מלא בדגלים ומקדשים קטנים, ההשגחה הרוחנית של המקדש ושל הטיבטים המאמינים. זה נתן לילדים דרור לרוץ ולהשתולל, הבנו שזה אחד מהדברים החסרים במזרח - מרחבים פתוחים לרוץ בהם. הכל נורא צפוף.
תוך כדי הטיול הוצאנו חטיפים מהתיקים, זרחי הוציאו איזו עוגת גבינה מחלב של יק, ואנחנו חלבה לרוב. הם התעלפו על החלבה שלנו, לא הבינו איך אנחנו מבזבזים אותה ככה, ואת הבייגלה. החרישו קצת בכיסים כדי לשמור לערב. אמרו לנו שאנחנו לא מבינים עד כמה זה יחסר לנו בהמשך ומה זה עושה להם עכשיו.
משם הם זרמו איתנו על החוויה המערבית היישר למסעדת שמים הקבועה, בה אנחנו אוכלים מזה היום השלישי ברצף.
כולנו זללנו שם שניצלים טעימים ואני מנה הודית יומית טעימה באופן מפחיד - כדור גבינה עצום מלא בשקדים, קשיו ועוד הפתעות עם רוטב אדום טעים שאין לתאר. לגל הזמנתי צ'יקן קארי קלאסי לא חריף - הוא כמעט מת מהחריפות. משם עשינו עוד טיול למתנ"ס, אורן שיחק שחמט עם אחד מהילדים של משפחת אפרת, נטע ועינבר שיחקו במתנ"ס.
שאר הזרחליטוס (זרחי+הראליטוס) נהנו בצפייה בלייב במשחק קריקט הודי, אנחנו על ספסלים והם טיפסו מעלה מעלה על הסלעים.
אנחנו גם ישבנו על הסלעים והמשכנו להבין תובנות על מה שעברנו, בשלושת החודשים האחרונים ובשלושת הימים האחרונים.
נועה היא הפרטנרית לתובנות. סיפרה כמה שהמעברים אינטנסיביים, דורשים אותך מוחזקת ועירנית. עכשיו היא מרגישה רגע שהיא יכולה להרפות, עברית, אוכל מוכר, חברים מוכרים, שמישהו מצלם אותך פתאום.
**מורחים את הבוקר**
למחרת הכנו את השכנה שלנו רחל - אמא שבאה לבקר את הבן שלה בהודו. היא גננת אבל גם עליה הפיראטים אתגרו.
היא נתנה לשביט מנדלות לצביעה. זה החזיק בדיוק 5 דקות.
ראינו עוף דורס בשמים אוחז משהו בציפורניים שלו, נטע התבונן בו לפחות חצי שעה.
הכנו ארוחת בוקר במטבח המאתגר ללא סקוצ' וסמרטוט, עשינו כמה מקלחות, מרחנו את הבוקר עד 13:30 ויצאנו.
**מסעדות צמחוניות**
ראינו בזוית המרפסת גן שעשועים, הגענו לשם וגילינו שהוא עדיין בבניה.
חזרנו לשוטט בשדרות רוטשילד בדרמקוט.
נכנסו לומר שלום בית חבד, נכנסנו לאכול צהריים במסעדה ישראלית בדרמקוט. פתחנו שולחן עם סלטים, צ'יפס, פלאפל, לאפות ושניצל טופו כי זה מה שהיה.
מנת הצ'יפס הייתה פיצית. צלחת קטנה שחצי ממנה זה הכלי למיונז. הילדים לא היו מוכנים לגעת בשניצל.
אורן גילה שזה טופו כשזה היה מאוחר מידי ועשה לנו הצגה.
רק שביט היה מבסוט מהפיצה שהוא הכין - לאפה עם חומוס וצ'יפס. הזמנו עוד מנת צ'יפס שהייתה קטנה יותר מהקודמת.
הילדים מצאו שם ארבע בשורה, זה החזיק אותם ל10 דקות נוספות ואז זה התפרק.
**אוצרות טבע**
המשכנו לתחנה הבאה - לקנות קריסטלים לאסף שחופר על הקריסטלים מהיום שהגענו.
כל אחד בחר לו שרשרת. אסף לא רצה את הקריסטל בשרשרת אלא באבן שנראית כמו גוש פחם.
משא ומתן עם המוכר, ואז גם אני בחרתי לי אמטיסט. 1500 רופי לכל הסיפור - כ-75 ש"ח, מעניין כמה זמן יחזיקו השרשראות האלה.
התחיל לרדת גשם אבל לא היה קר, לרגע היה ברד. השביל התחבר למגרש כדורגל קריקט, זה שמתחת למתנס, שם הילדים פתאום מצאו קריסטלים. חיפשו עוד ומצאו עוד.
**חושפים מקורות**
עצרנו לשייק אוראו במקום היחיד בו יש קצפת בדרמקוט.
עצרנו במקום הזה ביום הראשון, שם הזמנו שייקים עם קצפת. רציתי לגוון אז שאלתי בקבוצה איפה יש קצפת בדרמקוט מה שהפליא את כולם.
המלצתי על המקום ובאותה שניה הבנתי שעשיתי טעות בכך שחשפתי את הכיוון היחיד לקצפת בדרמקוט, כי עכשיו כשחזרנו שוב לקפה עם דודה חזקה לקצפת הקצפת נגמרה!
כנראה שכולם נהרו לשם גם להנות מהקצפת.
זרמנו עם שייק אוריאו עם גלידות במקום קצפת.
**מבשלים חורים**
עברנו לחנות של בל - בה מוכרים זהב. התרשמנו מעגילים לעומר, אולי נקנה לה פה, היא רוצה חורים באוזניים.
גל חזר עם כולם לחדר ואני המשכתי עם אורן ועומר לבדוק את ספייק, מי שעושה פירסינג וקעקועים פה בדרמקוט.
הקליניקה יפה נקייה ומסודרת. הנוף עוצר נשימה. התרשמנו מהתכשיטים שיש שם. עומר החליטה שהיא רוצה לעשות מחר. בדיוק נכנסה מישהי לעשות עגיל בתנוך הפנימי של האוזן, צפינו בכל התהליך.
**ניסוי וטעיה**
קנינו כמה דברים במכולת - נקניקיות, קבבים, פסטה, בננות.
עלינו לחדר להכין ארוחת ערב. הנקניקיות הצלחה הקבבים כישלון. זה לא אומר שצריך להפסיק לנסות.
הלכנו לישון שבעים ומרוצים,
לילה טוב.
*המשך בקרוב
Comments