top of page
חיפוש
תמונת הסופר/תצאלה פינטו

יוצאים לדרך #1 - מחליפים חולצות

בכל רגע נתון היינו בפיגור של 24 שעות.

לא משנה כמה עבודה,כמה אינטנסיבי.

בכל רגע נתון הצטערנו שלא מתחנו את ליל אמש עוד קצת.

איך לא סחבנו עוד כמה שעות - ארזנו, מיינו, חתמנו, כיבסנו, נפרדנו…

כדי להיות עכשיו קצת פחות בלחץ,

פחות מפורקים, טרוטים,

עייפים, פקעת עצבים ותלונות עד השניה האחרונה וגם זו שאחריה.

אז אולי היינו אולי יותר בנחת.

אולי עוד נחזור לשלושת החודשים האחרונים,

למירוץ הלא אנושי בו קיפלנו בית וחיים, הרמנו בית חדש,

תכננו טיול, עם 6 ילדים, אחת מהן תינוקת בת 2-5 חודשים.

עכשיו חוזרת 48 שעות אחורה, שעה לפני הנסיעה -

הרגע בו החלפנו חולצות לחולצות הטיול עם הלוגו של הראליטו'ס.

זה הרגע שבו החלפנו המוד טירוף למוד טיול,

הרגע שבו הטיול בעצם התחיל.

אז החלפנו את החולצות ובדיוק כשבאנו להיכנס למיניבוס המפנק והמרווח התחיל גשם משוגע שממש פחדנו שירטיב לנו את כל הציוד.

זה היה רמז מטרים לעתיד לבוא.

יצאנו מגניגר לשדה התעופה, בדרך חשבנו ודיברנו על הציפיות שלנו מהמסע.

שיתפתי שהציפיה שלי היא פשוט להיות עם הילדים בנוכחות טובה,

לתת להם את כל מה שיש לי.

שיקבלו את כל הטוב והידע והניסיון והזמן, שירוויחו אותנו, רק מהיותנו אחד עם השני.

חוץ מזה קינפגתי את ה SmartTags@ שקיבלנו מהחברים היקרים מדרום אמריקה.

הגענו לשדה בהתרגשות ומוקדם מהצפוי - דבר שיכול לקרות רק עם חיה וקובי.

צילמנו כמעט באובססיביות תמונות שונות בלוקיישנים שונים עם הרכבים שונים,

תחת המחשבה שכשנחזור כלום לא יהיה אותו הדבר,

כולם יהיו שונים,

מבוגרים בשנה, בוגרים בשנה.

יש משהו מפחיד במחשבה שזו התמונה האחרונה שלהם מחזיקים את בר תינוקת,

בפעם הבאה היא כבר תהיה פעוטה מתרוצצת.

הפעם האחרונה שאסף בגן, בפעם הבאה הוא כבר יהיה תלמיד. זה נכון לכל אחד מאיתנו.

מין אובדן של ההוויה הנוכחית, תוך המחשבה הקשה לעיכול שהסבים והסבתות והדודים ובעיקר המבוגרים מביניהם יהיו מבוגרים יותר בשנה, עם יותר קמטים ויותר שערות לבנות, בתקווה ובתפילה שיהיו בהרכב מלא ובבריאות איתנה אך בלי יכולת להתעלם מהספק שבאמת יהיה ככה.

טיק טק הגענו לדיוטי. הילדים עוד לא הבינו לאן הגענו,היינו חייבים לשבת שניה עם כל הציוד, העגלה, השקיות של הקילוגרמים שלא נכנסו לאף מזוודה.

הם ישבו מהופנטים מול המזרקה, הלכו לאיבוד בחנות הלגו,שלא לדבר על השוקולדים.

ליוויתי את עומר לשירותים והיא התעלפה על האוטומציה של השירותים בנתב"ג,

במיוחד על המייבש ידיים שיכול גם לייבש שיער.

דמיינתי את הרגע בו דייסון עלו על הרעיון לייצר מתלתלים.


הכל בהיילייט -https://instagram.com/tsaela



44 צפיות0 תגובות

Comments


bottom of page