בכוחות אחרונים אספנו את המזוודות והלכנו לחפש מונית.
בינתיים גל דאג להטעין את החשמל האוזל בטלפונים.
יצאתי, מצאתי מונית, באתי להיכנס חזרה אבל השומר לא הסכים לי להיכנס.
It's one way ma'am.
הסברתי לו שבעלי בפנים אז הוא אמר לי להתקשר.
הסברתי לו שהטלפון בטעינה והוא לא הבין.
לקחתי את הסיכון שאעצר הלילה ונכנסתי בהחלטיות פנימה. למזלי הוא ויתר.
מחכים למונית הקטנה והצפופה ויוצאים לדרך.
#ניהול_חרטות - אם היינו יודעים היינו יכולים לצאת במונית לפני 7 שעות ולהיות מאוד קרובים לדרמסלה.
לא ידענו ולכן אין מה להתחרט.
יוצאים לדרך, יהיה מה שיהיה. בסוף נגיע.
ספסל אחורי - שני מושבים עם רווח בו דחפנו תיק ככרית - אני, בר, שביט, נטע.
ספסל אחורי אחורי - אורן, עומר אסף.
מושב קדמי - גל.
אני רק מתה מפחד מהסוף. מה יהיה בטיפוס הפתלתל והתלול על ההימלאיה ב-01:00 לפנות בוקר אחרי 11 שעות נסיעה? מה יהיה על הנהג? ומה עם הוא ירדם? מה יהיה עלינו?
נוסעים דרך דלהי. הכל נראה מבולגן, מלוכלך -
טרנסג'נדריות דופקות על החלון מבקשות נדבות.
דוכני ירקות ופירות לצד אתרי בניה וביוב.
עצרנו באמצע הבלאגן לפרוט כסף למיסי הדרכים ולקנות מים.
שעה לתוך הנסיעה ונטע הסתדר על הרצפה, מאחורה הם ישנו אחד על השני ראש וזנב ובטן.
שעתיים לתוך הנסיעה הגענו לשורת מחסומים. באחת מהכניסות היה עמוד ברזל לאכוף את הגבלת הגובה.
הנהג שעט דרך הכניסה הזאת, העמוד נתקע בעגלה המיתמרת ונפל על האוטו. הפנס נשבר וזהו בנס.
הוא יצא החוצה, התווכח עם הפקחים וסגר את זה ב-500 רופי ממה שהצלחנו לראות. לעגלה שלום.
אנחנו נוסעים שעות ועובדים בין מדינות בתוך הודו בדרך עירונית דו סיטרית.
חנויות על הכביש. ככה. בלי התנצלות.
What you see is what you get.
מטרנסג'נדריות מקבצות נדבות,
לאיש עור ועצמות ששומר על בניין נטוש,
בתי מלון מפוארים, IVF Center.
על הכביש, as is.
בלי מדרכות ובלי מסכות.
ב - 20:00, 6 שעות לתוך הנסיעה, צריכים לעצור לאכול ולחלץ איברים. גולב הנהג מציע לעצור במסעדת הסדר, רק שלא רכשו פה טעם הודי עדיין וחוץ מזה 80% ישנים. לדאבונו מוותרים, תמשיך כל עוד אפשר אנחנו מסמנים לו.
מצאנו סניף של דומינוס על הדרך בו עצרנו ונכנסנו בשמחה.
הצענו לגולב להצטרף אלינו, והרגשתי שהוא היסס.
עכשיו אני חושבת שיש פה עניין של מעמדות שאולי יתבהר בהמשך.
הוא אכל איתנו בפיצה וצ'יקן ווינגס. סוף סוף מישהו חולק איתי את ההלופיניו.
כולם שבעים ומרוצים רק ששוב הילדים שוב התחילו להשתגע,
גל הוציא אותם לחנות הסמוכה לקנות מים וחטיפים להמשך הדרך, אני נשארתי לחסל את השולחן.
מישהי מסבירת פנים הגיעה וביקשה לחטוף את בר. זרמתי איתה. צילמתי אותה מצטלמת עם בר ונזכרתי שגם לפני כמה שנים כשטיילנו בגואה עם אורן, עומר ושביט הם עברו מיד ליד לתמונות עם אנשי המקום.
מאחר ולא מצאתי מקום ראוי בו אני יכולה ללכת להתפנות ביקשתי מגולב שיעצור לצד הדרך, במקום פתוח בטבע. הוא התעקש לעצור במקום מסודר, איפה ש clean and safety.
הבנתי שאין לי ברירה אלא להשתמש ב clean and safety.
נכנסתי וחשכו עיני. מאותם הרגעים שאת אומרת שחבל שעשני אישה ועושה אקרובטיקה כדי לא לגעת באסלה, ואז רואה צפרדע מקפצת לכיווני.
גברים - זאת בדיוק הסיבה ששירותי נשים מלוכלכים יותר והמבין יבין.
באים לצאת לדרך ורואים פרה חוצה בפנאן לעיני הילדים המשתאים.
בערך ב 22:00, 8 שעות לתוך הנסיעה, לאור הפיתולים, הנסיעה הארוכה, הפיצה והחמצן המידלדל אחד הילדים בספסל האחורי אחורי התחיל להקיא את החיים.
מהר שפכתי את כל החטיפים מהשקית והגשתי לו אבל כבר היה מאוחר מידי. גולב הנהג התחיל לעצור את המונית וידעתי שאם הוא רואה את המושב זה הסוף שלנו, מפה זה לתפוס טרמפים עם הפרות. יש לו שקית, חצי שיקרתי, תמשיך תמשיך, הפצרתי בו. הוא התרצה והמשיך לנסוע.
רבע שעה אחר כך נטע הקיא בספסל שלנו מתוך שינה. גם פה דחפתי לו שקית רגע מאוחר מידי, הוא חזר לישון וגולב עצר בצד.
התפללתי שהוא לא בא לבדוק את הנזק, והוא הלך להדליק סיגריה.
זה כבר היה יותר מידי גם בשבילו.
הוא חזר והמשיך לנסוע, החלונות פתוחים לאוורר את ריח הרוטב פיצה עם מיצי קיבה במונית ואז התחיל גשם.
הוקל לי לרגע שהגשם מגיע ושוטף את הצחנה ואת הזיהום בחוץ ואז נזכרתי שכל החיים שלנו על הגג.
העגלה, 2 מוצ'ילות ו-5 מזוודות. אלה מזוודות מושקעות קשיחות מפלסטיק שהחברים של הילדים קנו להם כמתנות פרידה חשבתי.. אז אולי לא הכל ספוג.. הקומקום החשמלי אולי שרד. אין מה לעשות עם זה עכשיו גם ככה. רק לקוות לטוב ולהישאר עירניים בחלק הכי מסוכן של הנסיעה.
24:00 - 10 שעות לתוך הנסיעה ושעתייים מהיעד. אני וגל גמורים. בר בוכה, מה עם גולב? הוא לא גמור? אני וגל עושים תורנות - חצי שעה חצי שעה עד שנגיע ליעד.
1:00 - 11 שעות לתוך הנסיעה ושעה ליעד. מתחילים לטפס מעלה מעלה בהרים. איך עוברות פה מכוניות? איך הם נוסעים פה ככה? איך הם משנעים את מה שצריך למעלה? לא תופסת את זה. מנווטים צמוד עם גוגל מפס, בלי יכולת להסתובב, כבר דיברנו עם אניל שמחכה לנו ער.
לפני יומיים הוא שלח לי הודעה - החדר המשפחתי שהזמנתי באחריות רבה לפני חודשיים נתפס. לכן הוא שומר לנו שני חדרים קטנים זה לצד זה. אני מודה לו על הנדיבות ולוקחת מה שיש. מרימה לעצמי שלא תפסתי איתו ראש.
1:54 - הגענו. אניל מחכה לנו עם העובד שלו שאני עד היום לא מצליחה לזכור את שמו. לוקחים אותנו דרך שבילים אחוריים ומדרגות ומתחילים לעשות נגלות לחדר.
גל משלם לגולב טיפ עצום שפיצה על חורבן המכונית ואני מקווה שעוד הרבה יותר, מכניס את תפזורת החפצים, החטיפים, הבגדים אלה הנקיים ואלה המטונפים לבאקט ונכנסים לחדר לבקרת נזקים.
Comments