מעשה בקוף וקורנפלקס או דרמסלה #4

5/5/23 יום ו'

**מול שדה פתוח**

"אז מה תעשו כשתחזרו לגניגר?"

נועה שאלה אותי על רקע מפל בגסו.

"החלטנו לא לדעת", עניתי.

עזבנו את העבודות - אפילו לשנות כיוון זה אופציה - הכל פתוח.

עזבנו את הבית - אפילו ארה"ב או ספרד הן אופציות - העולם פתוח.

"איזו נקודה מדהימה להיות בה" היא אמרה.

השדה פתוח לפנינו, אפשר לסלול את הדרך מחדש.

אני חושבת על זה שמעולם לא הייתי שם בעצם.

תמיד היה מסלול, דרך. אפילו בטיול אחרי צבא. גם אז הדרך הייתה סלולה.

הנקודה הזאת, מחוץ למסלול, בשדה פתוח, זאת החלטה והזדמנות נדירה להיות בה.

**מעשה בקוף וקורנפלקס**

כמה שעות לפני כן היינו בגסטי, ניסינו להתחיל את היום.

הפעם הילדים ירדו למטה לקנות מצרכים לארוחת הבוקר. חזרו עם קורנפלקס ענק, האחרון בחנות, עם חמאה ענקית, ושני לחמים.

לפתע הגיעו קופים חמודים ותמימים למראה לומר שלום.

הם ממש התקרבו, הלכו לכיוון המטבח ואז חזרו לכיווננו, התקרבו עוד ועוד ואז הקוף קפץ לשולחן, הושיט יד, חטף את כל השקית המלאה של הקורנפלקס וברח. הקורנפלקס האחרון מסוגו בחנות.

היום, חודש וחצי אחרי המקרה, עומר תכתוב על זה את החוויה הראשונה שהיא תכתוב במסע.

ככה הסיפור הזה השפיע עליה.

**ניסוי באמזון**

הכנו עוד כמה דברים, לחן מטוגן, לחם עם טונה, ביצי עין.

הנה וידוי - המטבח מגעיל אותי, המחבתות ישנות ושחורות ולא ראויות והכל יוצא שם שחור.

אז עשיתי ניסוי והזמנתי סט של מחבת וסיר מאמזון.

אם אכן יגיע יש רשימה ארוכה של קניות, כולל עגילי זהב לעומר.

**מפלי בגסו**

בירידה לבגסו שאלנו איך מגיעים למפלים, מישהי ניסתה להסביר שיש שתי דרכים, אחת מלמעלה ואחת מלטה. מכיוון שהיינו כבר למעלה היה נראה לנו הגיוני להמשיך להיות למעלה ואז לרדת.

התקדמנו לתוך מנהרה חשוכה ויצאנו לתור יער - בו היה שביל צר צר שבסופו מקדש.

ילד אחד נסע עם האופניים הלוך חזור על השביל והשתדל לא ליפול מהשביל הצר במורד ההר.

היער נפתח לדרך חשופה, כשהשביל הצר הפך לתהום.

נלחצתי, ביקשתי מהילדים להיצמד לשמאל.

לפתע הגיע קוף, התחיל לרוץ לפנינו במסלול, כאילו הראה לנו את הדרך,

או שחיפש את החוליה החלשה לחטוף ממנה משהו.

נלחצתי קצת יותר,

רק זה מה שאני צריכה עם התהום הזאת.

תיצמדו לשמאל צעקתי, נזכרת בסיפור של עדי רוזן -

על הבחורה שנפלה אל מותה בדיוק בנקודה הזאת.

תיצמדו לשמאל צעקתי שוב ואז שמעתי את עומר צורחת - נחש נחש!

על הקיר משמאל זחל נחש, לא גדול אבל ארוך ארוך.

חיכינו שיעלם והמשכנו.

הגענו למפל, ממש ממולו היה מן בית קפה מאולתר,

קנינו שם מיץ מנגו וירדנו לפגוש את משפחת זרחי למטה.

הם חיכו לנו ב no name cafe, עם צ'אי טעים מלא סוכר.

הרגשתי שאני מוכנה להזמין את המומו הראשון שלי - כיסוני בצק מאודים עם ירקות בפנים ורוטב חריף.

חיסלתי את כל הצלחת כמעט לבד.

בדרך לשם עצרו את עומר כמה פעמים לתמונה ופעם אחת אגרסיבית מידי.

מה הסיפור של הודים שמצטלמים עם ילדים?

זאת הזדמנות לחדד את הנקודה שהגוף שלנו ברשותינו ואפשר גם לומר לא.

ירדנו למטה לנהר, שם פגשנו את משפחת ברוך מאפרת.

ישבנו על הסלעים, הילדים שיחקו במים, באבנים, השיטו סירות, נרטבו לגמרי.

ככה היינו שם כשעה עד שהם נגמרו - במיוחד שביט.

הילד נגמר. נגמר הילד.

בכה שהוא לא מסוגל לקום משם.

הם בכו שהם עייפים ושקר להם.

התחלנו לעלות חזרה ונכנסנו לדאבה הראשונה הסבירה שראינו.

עומר רק בכתה לי על נודלס, למזלי מצאנו שם כזה - זאת תחילתה של ידידות נפלאה.

שביט ראה את החברים המטיילים המנוסים מזמינים טאלי וביקש גם.

כל החשבון יצא כ- 1000 רופי שזה בערך 50 ש"ח.

**מפה לשם שבת היום**

מיום ליום הימים עפים, מאבדים תחושת זמן.

אין לאן למהר,

אין מטלות להספיק,

אין שום מקום להיות בו בשום שעה.

זמן פשוט להיות, להתבונן בבנות שלי ולראות כמה הן מופלאות.

להתבונן באסף, אורן, שביט, נטע - כל אחד בזמן שלו ולראות כמה הם יפים ואיפה הם צריכים אותנו הכי הרבה,

כמה עוד יש לנו לתת להם.

מפה לשם כבר יום שבת, הבטחנו להם ג'חנון.

אנחנו מנסים לצאת מהגסטי, מתחילים לאט עם קפה, קורנפלקס שנטע הלך לקנות אחרי שהקוף חטף לו את הקורנפלקס, צפייה בעופות הדורסים מהמרפסת.

מתלבשים בעצלתיים, מתחילים לריב.

הריבים.

זה הדבר הכי גדול בינתיים שיש לנו לפצח.

איך הם מסתדרים באותו חלל במשך יותר מחצי שעה בלי לריב?

המסך כבר לא אפקטיבי, כמה אפשר לראות סרטונים של ספיידרמנים ביוטיוב?

זה נגמר בזה שגל החרים את הטלפונים בעצבים. גמילה 24 שעות.

יצאנו בשן ועין בשעה 12:30 בצהריים.

אנחנו לא יכולים למרוח את הבוקר ככה.

אנחנו חייבים ללמוד לתפוס את זה בזמן.

אח.. אם רק היה לי פה זמן לסדנת מדיטציה. אולי עוד נגיע גם לזה.

**4 פינות**

יש לנו 4 משימות יומיות -

הראשונה היא לסדר את הזהבים שלי -

מתנה שגל נתן לי אחרי 6 יונקים לקראת גיל 40 -

טיפת חלב, מין תליון זהב בצורת טיפה עם מילוי לבן שאמור להיות חלב אם.

התליון של החינה שלי שפעם היה בו יהלום אבל הוא נפל

ושרשרת זהב קרועה שכבר 3 שנים לא מצאתי את הזמן לתקן.

השניה היא לבחון חדר שמתפנה, 2 חדרים נפרדים בחצי מחיר.

בעיקר כדי לוודא שאניל לא גוזר אותנו.

השלישית היא לקחת את הילדים לאכול ג'חנון.

הרביעית היא מסיבת טראנס אחרי צהריים.

זהבים

נכנסנו לצורף הראשון, בחור עם מלא המלצות בעיברית.

הוא אמר שאפשרי לסדר הכל תמורת 1000 רופי שזה 50 ש"ח.

לא רציתי להתמקח על 10 ש"ח. החלטנו ללכת על זה באהבה. אמר שיהיה מוכן בערב.

ג'חנון

נכנסנו לספייסאאוט, בית קפה שתמיד מלא והכל נראה בו טעים.

הזמנו 2 מנות ג'חנון שחוסלו בן רגע. התלבטנו עם להזמין עוד 2 אז התחלנו עם השלישית שגם חוסלה,

הזמנו את הרביעית ואז אמרו שנגמר.

תזמון זה עניין של טיימינג.

אז הזמנו צ'יפס פעמיים, אמריקנו עם חלב פושר בצד (פיצחתי את זה!) וקינוח משוגע בשם שלום למלכה - בצק פריך מפורר, עליו בננות מקורמלות וגלידה ענקית - קינוח אופייני להודו.

אף אחד לא נגע בזה חוץ ממני.

חדר בחצי מחיר

התקדמנו לכיוון החדר - היה מאוד קשה למצוא אותו, פה חשדתי.

אחד המוכרים ברחוב התקשר לבחור שהגיע לאסוף אותנו,

עלינו בעקבותיו עוד ועוד מדרגות,

קיבלנו משב ביוב לפנים כמה פעמים, בסופו היה החדר.

הבנתי את ההפרש במחיר, שלא גוזרים אותי ונרגעתי.

"נשארים אצל אניל" הסכמנו פה אחד.

מסיבה

הגענו לרחבה די גדולה, היו שם די ג'יי, אנשים, שתיה ואוכל.

מהר מאוד התחיל להתמלא - כולם היו שם -

המעצבת תכשיטים, הקיפודה מדריכת האומנות,

הקופאית במסעדת הג'חנון, משפחות שפגשנו בדרך.

אפילו אמנון ונועה הגיעו פתאום.

אפילו ספייק הפירסר.

כולם היו שם, כאילו דרמקוט התרוקנה לרגע בו כולם הגיעו לחגוג את יום שבת

ואולי את האפטר פארטי של היום הולדת של בודהה.

אנשים רקדו שתו והיו שמחים.

הייתה שם מישהי בלונדינית, תיאורטית הכי יפה ברחבה.

היא לבשה מחוך סגול וחצאית לבנה ורקדה מהנשמה.

נזכרתי שכשהייתי נערה, חברה מהשכבה אמרה לי -

"את יודעת איך תרקדי יפה? תדמייני שאת רוקדת מול מי שאת דלוקה עליו."

מה ידענו אז על ביטחון עצמי, על להיות שלמות עם מי שאנחנו.

דור של נשים שהוגדרו על פי איך שגברים מסתכלים עליהן.

בשביל מי היא רוקדת? בשביל עצמה או מישהו שהיא דלוקה עליו?

הילדים נלחמו עם חרבות מבלונים שהכין להם ליצן,

הם היו מאופרים - שביט עם נחש ירוק, עומר עם ציור פסיכודלי, היא התבאסה שזה לא יפנית.

היא התעקשה שאבוא איתה למאפרת ואבקש שתעשה לה יפנית.

ליוויתי אותה וגיליתי שהמאפרת היא הבלונדינית ממקודם.

מעתה ועד שנלך עומר תחכה למאפרת שתעשה לה יפנית.

מישהי - הפעם ישראלית חטפה את בר ורקדה איתה.

קיוויתי שהיא בשליטה.

בינתיים המשכתי את הניסוי מאמזון והזמנתי סמרטוטים, סקוצ'ים חדשים וספריי אקונומיקה.

פינה חמישית אקסטרה

הלכנו משם לטיבטית המומלצת. הפינה החמישית והאקסטרה לאותו היום.

הזמנו שם בורקסים, שניצלים, נודלסים, מומו, סלט. הכל בהגזמה, שלא יחסר,

טראומטים מהג'חנונים של הצהריים. הכל הגיע, הכל היה טעים והכל נגמר.

הטיבטית היא מסעדה קטנה עם גג נמוך. נראה שהייתה פעם לול.

אינטימית וחמודה לעשר דקות הראשונות.

אחר כך הילדים התחילו להשתגע.

סחבנו אותם עוד ועוד, עם אוכל, עם מסכים, עם טאקי..

נצטרך לעשות עוד דרך ארוכה עד שיסתדרו במקומות כאלה.

זוגות זוגות

חתכנו משם לחדר, הפעם עשינו משהו שונה - זמן חופשי - ספר, משחק, ציור - לבד או בזוגות. לא יותר מזה. שיסתדרו קודם עם עצמם לפני שיסתדרו עם כולם.

זה עבד טוב. החזיק כ-40 דקות. אז נטע הודיע שהוא רעב, חיממתי לו את הפסטה מהמקרר עם חמאה ומלח.

כבר נרדמנו עד ששמענו ברקים שבהתחלה חשבתי שהם צבע אדום.

הברקים ממש הפחידו אותי. כבר ראיתי סרט של גסטי שנשרף וטלפון לביטוח.

כדאי להטעין את הטלפון. יש הפסקת חשמל.

שאלתי בקבוצה, מישהי בשם מאיה מהוויט ראביט הודיעה שזה בקטנה,

קורה כל הזמן פשוט לא בזמן הזה.

קיווינו לטוב והתכרבלנו כולנו עד שנרדמנו.