גל לקח את הילדים לטיול ביער הפיות, אז מצאתי עשר דקות להכין לי נס בפולגה ולכתוב על הנס בפולגה,
ואני לא אדם מאמין.
לפני כמה ימים שאלתי והתלבטתי בקבוצות אם שווה להגיע לפה, האם זה מתאים עם ילדים בכלל.
היום בערב, בעודנו מתאקלמים, תתקיים מסיבה בבית היהודי לחגוג את מה שקרה פה לפני 24 שעות, שמעיד על מה שקורה פה באופן כללי ולמה המקום הזה קסום במלוא מובן המילה.
אתמול בבוקר, היינו בהוסטל אחר פה - גל שאל אותי - "את מעודכנת?"
"מעודכנת במה?"
"ישראלי נעדר, כבר 14 שעות." הוא אמר.
בטח הסמים חשבתי, אתמול דיברו על מסיבה ביער, בבית הנטוש או משהו.
הוא הראה לי תמונה שלו - חובש כיפה.
טוב, זה לא הסמים חשבתי, סטיגמות על סטרואידים.
הם הלכו לראות את השקיעה, הוא התנתק מהחבורה וחזר לבד ומאז נעלם, הקשר האחרון איתו היה סביב חצות כשהוא תשוש ולחוץ והשיחה התנתקה כי נגמרה הסוללה.
"יש משלחות חיפוש ביער כרגע"
"טוב, ניקח את הילדים ונצא לחפש."
שאלנו במלון אם הם שמעו על המקרה.
"כן", הם לא התרגשו. "הסמים".
לא התווכחתי.
אז הגענו ליער הפיות בנסיבות קיצוניות - התפעלנו מהיופי שלו תוך שאנחנו קוראים את שמו, עם אמונה קלושה שנמצא משהו, כי אם הוא היה מגיע עד למקום הכי רחוק שנוכל להגיע עם הילדים, הוא בטח כבר היה ממשיך ומגיע לכפר.
ראינו מישהי שעולה עם סנדביצ'ים שיתנו כוח למחפשים, והבנו ממנה שכל הלילה היו חיפושים.
מה שהבנו אחר כך (והכל ממה ששמעתי ממי שסיפר, אז יכול להיות שיש אי דיוקים) הוא שבלילה שהבינו שיש פה אירוע של נעדר, צבי מהבית היהודי גייס את הישראלים בכפר.
כמה בנות ישבו עם לפטופ בכניסה ליער העצום וחילקו אותו לגזרות. מי שפיקדה על כל האירוע הייתה לפי העדויות קצינת חמ"ל מטורפת שניהלה את החיפוש, את הקשר עם ההורים, עם השגרירות ועם הכפר בו זמנית.
היו צריכים מאה אנשים כדי לסרוק את כולו. בפועל היו אולי חמישית - רובם קצינים, יוצאי יח"טיות, סרקו כל הלילה, המשיכו בבוקר בעודם קוראים בשמו.
מישהו, שבמקרה לימד את הילדים שלי יניב ערב קודם, סיים את הגזרה שלו הגדיל ראש והתחיל לסרוק חלקה אחרת, שלא הייתה בתוכנית הסריקה בכלל.
הוא קרא וקרא, מתרגל לקולות של היער - ציפורים מצייצות, ענפים מרשרשים, פרות גועות,
ואז הוא שמע קול אחר, קול חלוש, שנשמע אחרת מקולות היער.
הוא וחבורת הסורקים רצו ריצת אמוק לכיוון.
הם מצאו אותו, תשוש, מעולף וככל הנראה מיובש, חבול, שבור. זה היה בעשר וחצי בבוקר.
הוא החליק מבולדר נפל והתרסק.
הם דיווחו לחיליק, ששלח את צוות ההודים עם האלונקה, שהגיעו ארבע שעות אחר כך.
כל הזמן הזה הם היו איתו.
כשהגיע הצוות הם הרימו אותו על האלונקה כמו באימונים ביחידה והורידו אותו כל הדרך מההר.
צבי מהבית היהודי חיכה לו עם האמבולנס למטה שיקח אותו לבית החולים.
המחלצים האלופים - גיבורי ישראל האלה הגיעו לבית היהודי לאכול, לנוח, שם במקרה אני הייתי בשיעור גיטרה ומדורה עם הילדים וזכיתי לשמוע את הכל ממקור ראשון.
הרגשתי גאווה, התרגשות, צמרמורת, ובעיקר שאני פה עם הילדים שלי היקרים לי מכל - בידיים טובות.
שאפילו בכפר נידח עם נוף משוגע בהימלאיה, כזה שאפילו מכוניות לא נכנסות אליו, שבקושי יש בו חשמל, שמשלוחים של אמזון לא מגיעים אליו, גם בכפר כזה יש על מי לסמוך.
בינתיים עברנו למלון אחר.
במקרה זה המלון בו שהה אותו בחור.
במקרה יש לי את הכבוד לשמור את הדברים שלו עד שישתחרר מבית החולים ויחזור אלינו במהרה ובשלום אמן.
Comentários